הסיפור שלי

הלידה והכניסה לאמהות היו בשבילי טלטלה מאוד גדולה.

רעידת אדמה שהרעידה את כל החיים שלי ולא פסחה על אף חלקה בחיי -
האמונות שלי התערערו, היחסים והאמונה בגוף שלי וביכולות שלו, הזוגיות שלי, המקצוע שלי, הבטחון העצמי שלי.

הרגשתי שהכל התפורר ושאני לא יודעת כלום על כלום. שוק טוטאלי.

היו 2 חלקים למה שקראתי באותה התקופה ׳משבר׳:

הראשון  - השנה הראשונה לאמהות

הלידה שלא הלכה כמו שרציתי, ההנקה שהייתה רצף של קשיים וכאבים, היחסים מול בן הזוג והפער בינינו, הישרדות יום יומית עם תינוק!

 

השני - הכניסה למסגרת של הבן שלי - ומה עם המסגרת שלי?

אושר נכנס למסגרת וחשבתי שכאן ׳אחזור לעצמי׳, לעבודה.

רק שלא מצאתי את עצמי, מה שעניין אותי לפני ההריון פתאום לא נראה חשוב - הרגשתי ממש אבודה. 

לא ידעתי מה מעניין אותי, לגבי מה יש לי תשוקה ומה אני רוצה לעשות.

לא ציפיתי לזה. ויותר מזה, לא ראיתי שזה קורה לנשים מסביבי, או אולי לא ברמה הזאת.

הרגשתי אבודה ולבד, עם עוד סדק בזהות שלי.

 

כאן בעצם הייתה הנקודה בה התחיל התהליך שלי.

תהליך איטי (מאוד) וארוך, שאני עדיין צועדת בו ואולי אמשיך גם לנצח. 

התחברתי יותר ויותר (וכל הזמן ממשיכה להעמיק את היכולת הזאת) לידיעה הפנימית שלי, של מה מתאים לי ומה לא.

הרבה פעמים אפילו בלי להבין למה, אלא רק לדעת שמשהו לא מתאים לי ולהמשיך לחפש, והרבה הרבה לשהות בחוסר ידיעה, של מה יהיה ומה יבוא ומתי.

ככל שהסכמתי יותר לא לדעת ולסמוך על התחושות הפנימיות שלי, ככה הצלחתי לראות יותר באור אחר את כל הקשיים שהיו מאז שהפכתי לאמא.

זה לא הפך אותם לפחות קשים או מטלטלים אבל הצלחתי לראות שכל מה שחוויתי כהתפוררות כל מה שהכרתי (שבאמת היה ככה) בעצם הוא היה גם ההתחלה של ההתעוררות שלי.

מאישה שראתה את העולם בשחור לבן, וחיה עם סימני קריאה וידיעה איך דברים צריכים ואמורים להיות - התחלתי לשים סימני שאלה על הכל. 

זה הרחיב משהו בזווית הראייה שלי לא רק כלפי עצמי אלא גם כלפי אחרים. ואני חושבת שזה גם הכניס הרבה יותר מקום לחמלה ואפשרויות, כלפי פנים וגם כלפי חוץ.

הבנתי שאין דרך אחת ׳נכונה׳ ולכל אחת יש מה שיתאים לה, מה שנכון לה. 

 

הדרך הזאת שעברתי מאפשרת לי גם היום להמשיך ולמצוא את השבילים שמתאימים לי. 

להמשיך לשאול שאלות, להיות בחיבור תמידי פנימה ובדיקה האם זה מרגיש לי נכון - להבדיל ממה ש׳צריך׳ או ׳נכון׳ באיזושהי הגדרה.

זה עוזר לי גם ברמה המקצועית - למצוא איפה אני מתמקמת. לקחתי את הזמן לעשות את זה באיטיות ובקצב שהתאים לי, למרות הקולות הפנימיים (ואולי גם החיצוניים) שאמרו לי שאני צריכה כבר ׳לחזור לעצמי׳ ולהיות בעשייה ולהתקדם. 

וגם ברמה האישית, באמהות - לשאול, להרגיש ולפעול לפי הידיעה הפנימית. לפי הקצב שמתאים לי ולנו כמשפחה.

 

היום אני מלווה נשים בגישת B.O.T (תקשורת בשדה הלידה) יחד עם כלים נוספתי שרכשתי במהלך השנים כמלווה.

 

אשמח להיות זאת שתלווה אותך במסע האמהות שלך.