ציפיה מול מציאות - מזוית האימהות

דיברתי בפוסט הקודם על הפער הפוטנציאלי בין הציפיות שלנו למציאות בלידה.

הפעם רוצה לדבר על הפער הזה באימהות.

גם כאן, ככל שננסה לדמיין ולהתכונן (וכמובן רצוי ואפשר לעשות זאת), עדיין עד שלא נהיה שם לא נבין במה מדובר.

לפני שהפכתי לאמא ידעתי בדיוק איך אתנהל - חיתולים רב פעמיים, מוצרים אורגניים, אוכל מזין ובריא (והילד שלי יאכל הכל כמובן), אני אהיה מסונכרנת עם הילד שלי ותמיד אדע מה הוא צריך

ובכן…

מיותר לציין שהמציאות שהכתה בי אחרי הלידה ממש לא הכילה את כל התכניות האלה 😂

החיתולים הרב פעמיים נשארו מיותמים בשידת ההחתלה, השתמשתי במשחות ומגבונים שהיו הכי זמינים לידי כי הייתי כל כך תשושה ולמי בכלל יש זמן לחשוב על משהו והילד שלי שהאכלתי בבייבי לד לא רצה לאכול כמעט כלום 💩

האפשרות כאן לרגשות אשם והלקאה עצמית הוא גדול! אבל איכשהו הצלחתי לראות את כל זה בהומור וצחקתי על זה שקצת חייתי בסרט לפני.

וזה מה שבא לי להעביר לכן, לא שאתן חיות בסרט, אבל הפער בין מה שאנחנו מצפות למה שקורה אחרי הלידה לפעמים גדול.

אז גם אם חיתלת בחיתולים רגילים, תכננת להניק אבל האכלת בפורמולה, פינטזת לאדות ולטחון את מיטב הירקות אבל הילד שלך אוכל בעיקר בייביביס ובמבה, מסכים לא בביתנו אבל בשביל קפה חם בשקט שמת קוקומלון.

וואלה - את ממש ממש בסדר ואת אמא מעולה, הכי טובה לילד.ה שלך.

זה לא אומר שזנחת את כל מה שהאמנת בו, זה רק אומר שאת גמישה ומסתגלת ותמיד בתנועה.

❤️🌊